<h1>הבתים — שערי תשובה שער חמישי</h1>
<h2>דף לב:</h2>
בזמן שאדם אחד או אנשי מדינה חוטאים, ועושה החוטא חטא מדעתו וברצונו, כמו שהודענו, ראוי להפרע ממנו. והקב"ה יודע איך יפרע, יש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו על חטאו בעולם הזה בגופו או בממונו, או בבניו הקטנים, שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל המצות כקניניו הם, כמו שכתוב איש בחטאו יומת, עד שיעשה איש, ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הבא, ואין עובר עליו שום נזק בעולם הזה, [ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הזה] ובעולם הבא. בד"א בזמן שלא עשה תשובה, אבל אם עשה תשובה התשובה כתריס לפני הפורענות. וכשם שהאדם חוטא ברצונו ומדעתו כך הוא עושה תשובה ברצונו ומדעתו.
<h2>דף קיט:</h2>
ואיפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים הרבה, עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהיה הפירעון מזה החוטא על חטאים אלו שיעשה ברצונו ומדעתו, שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות ויקבר בחטאים שעשה. הוא שהקב"ה אומר על ידי ישעיהו השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע וגו' ושב ורפא לו. וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים עד לאין מרפא, כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהם התשובה, והוא המרפא. לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה, לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו, שנאמר הבה נתחכמה לו, וכן הדין למנוע ממנו התשובה עד שנפרע ממנו, ולפיכך חזק הקב"ה את לבו. ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר לו שלח ועשה תשובה, וכבר אמר לו הקב"ה שאין אתה משלח, שנאמר ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תראון וגו', ואולם בעבור זאת העמדתיך, להודיע לבאי עולם שבזמן שמונע הקב"ה לחוטא אינו יכול לשוב, אלא ימות ברשעו שעשה בתחלה ברצונו. וכן סיחון לפי עונות שהיו לו התחייב למנוע ממנו התשובה, שנאמר כי הקשה ה' אלקיך את רוחו ואמץ את לבבו. וכן הכנענים, לפי תועבותיהם מנע מהם תשובה עד שעשו מלחמה עם ישראל, שנאמר כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת ישראל למלחמה למען החרימם. וכן ישראל בימי אליהו, לפי שהרבו לפשוע, מנע מאותם המרבים פשעם תשובה, שנאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית, כלומר מנעת מהם תשובה. נמצאת אומר שאין הקל גוזר על פרעה להרע לישראל, ולא על סיחון לחטוא בארצו, ולא על הכנענים להתעיב, ולא על ישראל לעבוד ע"ז, אלא כולם חטאו מעצמם ונתחייבו כלם למנוע מהם התשובה. ובענין זה שואלים הנביאים והצדיקים בתפלה לעזרם על דרך האמת, כמו שאמר דוד למדני ה' דרכך, כלומר אל ימנעו חטאי דרך האמת שממנה אדע דרכך ויחוד שמך. וכן זה שאומר ורוח נדיבה תסמכני, כלומר תניחני חפצי לעשות חפציך ולא יגרמו לי חטאי למנוע ממני התשובה, אלא יהיה הרשות בידי עד שאחזור ואבין דרך האמת, ועל דרך זה כל הדומה לפסוקים הללו. ומהו שאמר דוד על כן יורה חטאים בדרך ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו, זה (ששלוח) [ששולח] להם נביאים מודיעים להם דרכי ה' ומחזירין אותם בתשובה, (עד) [ועוד] שנתן בהם כח ללמוד ולהבין שמדה זו בכל האדם. שכל זמן שהוא נמשך בדרכי חכמה והצדק מתאוה להם ורודף אחריהם, והוא שאמרו חכמים בא ליטהר מסייעין אותו, כלומר נמצא בעצמו נעזר על הדבר. והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם, הרי גזר על המצרים לעשות רע, וכתיב וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, הרי גזר על ישראל לעבוד ע"ז למה נפרעין מהם. לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הזונה, אלא כל אחד מאותם הזונים שעבדו ע"ז א[י]לו רצה שלא לעבוד לא היה עובד, ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם. למה זה דומה, לאומר העם הזה יהיו בהם צדיקים ורשעים, לא מפני זה נאמר הרשע כבר נגזר עליו שיהיה רשע מפני שהודיע הקב"ה למשה שיהיו רשעים בישראל, כענין שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. וכן כל אחד ואחד מהמצריים המריעין לישראל, אלו לא רצו להרע להם הרשות בידם, שלא גזר על איש ידוע, אלא הודיעו שסוף זרעו להשתעבד בארץ לא להם, וכבר אמרנו שאין כח באדם לידע היאך הקב"ה יודע הדברים שעתידין להיות.
